לפני הרבה שנים, ביקש ריצ'רד ניקסון נשיא ארה"ב לנרמל את היחסים עם סין על ידי נטישת ההכרה המסורתית של ארה"ב בטאיוון, כמייצגת של סין האמיתית. הוא ביקש שסין תזמין אותו לביקור רשמי ובכך לפתוח את היחסים הרשמיים עם מי שכבר אז סומנה כמעצמה פוטנציאלית. 

יש הטוענים שמהלך זה,הוא ששילב את סין במשפחת העמים.המהלך נפתח במשחק פינג פונג בסין, בין הנבחרת הסינית ובין נבחרת ארצות הברית ובעקבותיו באה סדרת מגעים שהגיעה לשיא בביקורו של ניקסון בסין.....וכל השאר היסטוריה.

מהלך הנירמול שיוזמת ארה"ב, עתה, בעיראק, לאחר שכוחותיה עזבו את המדינה הזכיר לנו את האירוע של ניקסון והבליט יחד עם זאת את השינוי באסטרטגיה "השיווקית" של ארה"ב.

ספורט אאוט עסקים אין.

ראשי הארגון האמריקני לתערוכות וקונגרסים, נפגשו לאחרונה, בעידוד הממשל האמריקני, עם ראש ממשלת עירק במטרה לבדוק את האפשרות שהארגון וחבריו יחלו לארגן במדינה, שזה עתה זכתה ל"עצמאות", תערוכות וקונגרסים בינלאומיים בנושאים שיסייעו לעירקים להשתקם ולהעמיד בסיס טוב לכלכלה המקומית.

השיטה היא אותה שיטה כמו בימי ניקסון, רק האמצעים התחלפו והותאמו לרוח התקופה, בה עסקים הם המלך והמלכה במשחק הבינלאומי.

ואנחנו שואלים, האם פלישת " בני ברית" של אנשי עסקים וחברות אמריקניות ואירופיות לעירק שונה בעיקרון מהפלישה הצבאית לפני עשר שנים?