מרכז הירידים בתל אביב הוא מרכז רווח של החברה המפעילה את גני התערוכה ושל עיריית תל אביב. לכל שרות יש תג מחיר ומארגני תערוכות נגררים להוצאות שבחו"ל נחשבות לשרות gratis מצד הבעלים ומפעילי המקום.

חברה מסחרית צריכה להרויח אבל היא אינה יכולה להכתיב תנאי שוק כאשר היא במידה רבה מונופול. והעירייה? היא אוהבת את האזרח? 

יש פנים רבות לשרותים שמרכז הירידים מציע למארגנים ולקהל......בתשלום. כאן נתעכב על אחד מהם והוא שרות WiFi לבאי מרכז הירידים.

בעוד עיריית תל אביב מנסה להפוך את העיר לכזו המכוסה בענן תקשורת אינטרנטית ועל כך גאוותה, במרכז הירידים גובים עשרות אלפי שקלים עבור אספקת שרות זה.

גם בעולם ניסו למכור את השרות, אך מחאה מצד ארגונים כמו של מארגני תערוכות ומארגני קונגרסים ולחץ ציבורי מצד המבקרים בתערוכות, הוביל את המרכזים השונים למחשבה חוזרת.

על כף המאזניים עמדה מצד אחד ההכנסה ממכירת שרותי וו.פיי ומצד שני תרעומת של המשתתפים בתערוכות ובקונגרסים.

עצם הצורך לשקול, הבהיר לבעלי המרכזים כי בעצם אין כאן שאלה כי ההכנסות היו כה קטנות שלא כדאי היה להרגיז את הציבור בעטיין.

וכך, הגענו למצב שיותר ויותר מרכזי תערוכות באירופה ובארה"ב ובאסיה, מאפשרות למשתתפים באירועים גלישה חופשית ללא הגבלה וכולם שמחים. המרכז האחרון שפירסם כי החל מינואר 2013 השימוש ב - WiFi יהיה חופשי בתחומיו, הוא מרכז הקונגרסים של מנצ'סטר שבאנגליה. הוא מצטרף למרכזים גדולים וחשובים אחרים באירופה.

בהיעדר אפשרויות גלישה, המציגים בתערוכות אינם יכולים להציג עצמם במלוא העוצמה, הם אינם יכולים לחבר את המערכות שלהם כדי ליצור מצגי און ליין ואינם יכולים להעביר מסרים למבקרים ואלו האחרונים אינם יכולים לקלוט, אם זה אמור להיות און ליין.

ערך ההשתתפות בתערוכה יורד כתוצאה מכך ובסופו של דבר מרכז הירידים ישכיר פחות שטחים, פחות אנשים יכנסו בשערים ואיתם כמובן תבוא ירידה בהכנסות.

אז אם זה יכול לקרות, למה לא לנסות למנוע זאת?

לא סביר בעליל, שבשנת 2013 ננהג בישראל כמנהג אירופה של 2010